גן הזיכרון במרמורק

מאת: בני שרעבי

בזמן שרותי בעיריית רחובות נמסר לי ע"י חבר, כי קיים תקציב במשרד השיכון שלא נוצל לטובת שכונות ותיקות. פניתי במכתב למשרד השיכון ובו בקשה לתקצוב גן זיכרון לבני מרמורק שנפלו במלחמות ישראל. הבקשה אושרה , ומיד פניתי לאדריכל נוף בשם יגאל שטיינמיץ שיכין תוכנית לגן.
האדריכל התבקש לתת ביטוי לשני נושאים:
1. גן זיכרון שיכבד את ייעודו כאתר הנצחה לחללי שכונת מרמורק ולא ישמש כגן משחקים.
2. גן זיכרון שיבטא את מייסדי מושב מרמורק שהגיעו מקבוצת כינרת.

ואכן, התוכנית כללה עצי תמר ששיקפו את עצי התמר שהיו נפוצים באזור הכינרת, ואשר גדלו לרוב בבתי אנשי מרמורק שהגיעו מכנרת ("הכינרתים" כפי שכונו). עצים אלו עומדים בחצרות הכינרתים עד עצם היום הזה.
הגן שובץ באבני בזלת שחורה שהובאו מאזור הכינרת ונתנו תזכורת מהיכן הגיעו המייסדים של המושב.
מרבית שטח הגן רוצף בגרנוליט כאשר הוא הולך ומשתפל במדרגות לכוון אזור מצבת הזיכרון. באופן זה ניתן היה למקם כיסאות על כל הגן כאשר מתקיים אירוע במקום. המדרגות גם מנעו אפשרות של משחקי כדור בימי החול.
מצבת הזיכרון נבנתה מסלע גדול שעובד ולוטש לצורך חקיקת שמות הנופלים. צורת הסלע הזכירה את צורתו של אגם הכינרת, כאשר האדריכל תכנן להעמידו על קצהו הדק. באופן זה חלקו התחתון של הסלע היה אמור לשקף את חלקו הדרומי של הכינרת ואילו חלקו העליון והרחב היה אמור לשקף את חלקו הצפוני של האגם. (כפי שרואים בכל המפות )
כאשר הסלע הגיע עם משאית מנוף, נוכחו במקום זקני מרמורק ולא אפשרו להציב את הסלע כפי שתכנן האדריכל, לדעתם יש להציב את הסלע עם חלקו הרחב למטה כך שהסלע יראה יציב ועמיד, ולא עם צידו הצר למטה, שנראה להם מבנה רופף ולא יציב!! כמובן שהאדריכל לא הסכים לדעת הזקנים והורה למנופאי להציב את הסלע כפי שתוכנן מראש. האדריכל לא לקח בחשבון את עקשנותם של הזקנים, שמנעו מהמנופאי לבצע את הוראות האדריכל. לאחר מריבות וויכוחים הודיע המנופאי כי אין לו שום כוונה להישאר במקום והוא עוזב את המקום יחד עם הסלע. לאור זאת נכנע האדריכל והסלע הוצב כפי שדרשו זקני מרמורק!! והוא עומד יציב וחזק עד עצם היום הזה.

במקום גם הוצב שלט נחושת שעוצב ונתרם ע"י האומן אבי בן משה בן השכונה, המספר אתת סיפור ראשוני מרמורק.
עצם ההחלטה לקבוע את גן הזיכרון בכיכר שבזי הייתה נתונה למחלוקת ,כאשר היו תושבים שסברו כי גן הזיכרון צריך להיות בכיכר החשמונאים, שכבר היה קיים ובו היו שתי בריכות המים שהזכירו את ראשית המושב.
אני סברתי כי כיכר שבזי ממוקמת בכניסה הראשית לשכונה ומשמת כצומת מרכזית לחמישה רחובות הנושאים את שמות חללי מלחמת השחרור (משה ברזילי וזרח שעובי) וכמובן את הרב דוד ישראל מנהיג אנשי כינרת.
מצבת הזיכרון הכילה בתחילתה בעיקר את חללי מלחמת השחרור בני השכונה. שמספרם היה גדול מאד באופן יחסי למספר המשפחות שהיו במושב מרמורק. עם השנים הלכו ונוספו חללים נוספים ממלחמות ישראל המאוחרות יותר.
כיום מצבת הזיכרון מכילה 27 חללים. טכס הזיכרון הנערך מדי שנה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל הפך לערב מרגש, ומשתתפים בו גם תושבים רבים שאינם גרים בשכונת מרמורק. למעשה הגן עצמו אינו יכול להכיל את כל המשתתפים באירוע , והכיכר הסמוכה משמשת גם היא את באי ערב יום הזיכרון.
לאחר מספר שנים, הגיע לאחד מימי הזיכרון חנניה קורש איש שעריים ומבכירי עירית רחובות. (חנניה קורש היה מהוגי ומקימי מוזיאון "בית מורשת" בשעריים ומשמש כיום כמנהל המוזיאון). חנניה התרשם מהאירוע המכובד בשכונת מרמורק,ובהשראתו יזם והפך את הרחבה ליד בית ספר מוריה לרחבת זיכרון מכובדת לחללי שכונת שערים בבחינת "קינאת סופרים תרבה חוכמה" .