חולמים, מגשימים ובונים
סיפורם של זכריה ונעמה קפרא ממייסדי שכונת שעריים
הסיפור מפיו של אליעזר קפרא
ערכו וליקטו: לימור טהר וגרשון בן יעקב כהן
זכריה ונעמה קפרא נולדו ונשאו בחיידאן שבצפון תימן, שם נולד בנם בכורם, שלום, כשהיה הוא כבן ארבע שנים הצטרפו למשפחות העולים בשיירה השנייה בשנת תר"ע-1909. עם ילד בן ארבע החלו בני הזוג את המסע בעקבות כיסופיהם וערגתם לציון, בדרך חתחתים כתתו רגליהם לנמל שלחוף ים סוף שבצפון תימן. שם עלו על סירה מאיימת אשר מעל תהומות הים איימה להתנפץ מול גלי הים הסוערים שהכו בה ללא רחמים, כשמונה ימים בדרכה דרומה לנמל עדן. רוחם לא נשברה גם כשהושמו בהסגר על אי בודד בחודש אלול בימי הרחמים והסליחות, מול חופי עדן כשהם רעבים ומשוועים לפת לחם יבשה. לאחר שלושה שבועות בהסגר, הורשו לעלות על אניית סוחר שהביאה אותם אל נמל פורט סעיד שבמצריים, בדרכם להגשמת חלום הגאולה, היה זה ערב ראש השנה התר"ע. זכריה ונעמה לא הניחו לקשיי הדרך לערער אמונתם ובטח לא לשבור את החלום, בעשרת ימי תשובה הגיעו לנמל יפו – ארץ ישראל, שבימים ההם, היתה מחוז נידח באימפריה העות'מאנית השוקעת. עשרה ימים נותרו שם ביפו, ברחובות שכונת מחנה יוסף, זכריה התרשם מפרנסי הישוב היהודי באותם הימים שבאו לפניהם כדי לשכנעם להגיע לרחובות. פה ברחובות בשלהי חודש תשרי, השתכנו בסוכות בד וענפי דקל, במרכז המושבה, התלאות לא תמו. גם בני ישראל ישבו במדבר בסוכות מרגיע זכריה את נעמה "מה לנו כי נלין" שַׂח הוא לה.
זכריה קפרא ואיכרי רחובות
חלפו אך ימים מספר משיחה זו וביום השביעי של חודש חשוון נפתחו ארובות השמיים ורוחות סער העיפו את הסוכות והמטלטלים לכל עבר, זכריה מספר כי השמיים זעקו אל איכרי המושבה "עורו לקראת אחים" והם האיכרים נחלצו לעזרתם ונתנו להם מחסה ברפתות, ובלולים. זכריה ונעמה "זכו" ושוכנו במחסן היקב הטחוב, כך החלה דרכם החדשה בארץ ישראל, לזכריה ונעמה קפרא תלאות הדרך תמו אך לא יסורי הקליטה בארץ ישראל. זכריה עבד בפרדסים אצל איכרי המושבה, ונעמה שהיתה אשת חייל, עבדה בניקיון בתי האיכרים "ובין לבין" עסקה במלאכות הבית, בהכנת לחוח וסלוף, אספה זמורות יבשות וקוששה לתנור שבנה לה זכריה. כך עבדו השניים מצאת החמה, בשמחת הנשמה, חלפו הימים וזכו לרכוש חלקת אדמה ולבנות ביתם מחומר ולבנים בבתי שכונת התימנים היא שעריים, כיום ברחוב שבתאי. זכריה ונעמה שייכים לדור המייסדים של שעריים, אנשים שחלמו ושאפו להגשים חלום, ובעשר אצבעות בנו את ביתם ושגשגו עם משפחתם הענפה.
זכריה נפטר יד' אייר תרצ"ז 1937, היה איש ירא שמים ותמים עם אלוהיו, צנוע, ישר, ומכבד כל אדם. לאחר מותו המשיכה נעמה ביד רמה לנהל את משק ביתה וילדיה, עד אשר נפלה למשכב. נעמה נפטרה כא' תשרי תשי"ז 1956, יראת שמיים זכה באמונתה, אשת חיל לבעלה וילדיה, צנועה, אשר הושיטה יד לכל נצרך. יהיו הם אות ומופת בעשיה ללא לאות ובנחישות להגשמת חלום, ת.נ.צ.ב.ה.
נעמה (נעמי) קפרא