"ארץ ישראל טובה ורחבה"

בתערוכה זו מוצגים 8 מכתבים משנות ה־30 ועד שנות ה־80 של המאה העשרים. המכתבים נשלחו מתימן לשכונת שעריים שבמושבה רחובות, ומשעריים לתימן. המכתבים נמצאים בארכיון וספרייה ע"ש יאיר ונחמה מדאר-הלוי, שבמרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל. שישה מהם  מאוסף יאיר ונחמה מדאר-הלוי, והשניים האחרים נתרמו ע"י חניאל גאזי מאוסף אביו סעדיה גאזי המכותב בהם.

בשנות ה־30 חל גידול במספר העולים מתימן לא"י, אולם, בשנים 1939-1937 חלה ירידה משמעותית במספר מקבלי הרישיונות. כ־1500 יהודים הפכו לפליטים ברחובות עדן וסביבותיה. חלק מהפליטים נתקלו ביחס עוין ומשפיל מצד מנהל המשרד הארץ ישראלי בעדן. בראשית שנות ה־40 מנעו הבריטים את כניסת הפליטים שברחו מתימן לעדן. בשנים 1944-1942 עלו מתימן 5,231 נפש. אחרי מלחמת העולם השנייה נעצרה העלייה מתימן. בשנת 1945 נותרו בעיר עדן יותר מ־3,000 פליטים מיהודי תימן, וכ־1000 יהודים נוספים בתחומי שטחי החסות הבריטיים. מספר זה הלך וגדל בשנים 1948-1946.

בתחילת שנת 1944 הקימו הבריטים מחנה מעבר לפליטים שהגיעו לעדן – מחנה 'פיוש'. בשל ליקויי תברואה חמורים, הועברו תושביו למחנה סמוך – 'מצעביין', במטרה לפקח על תנאי התברואה שלהם. מחנה זה עבר לניהול ארגון הג'וינט היהודי-אמריקני, הוא היה התשתית למחנה 'חאשד' שקם בינואר 1946, בניהולו של ד"ר גרץ ביגל (=נפתלי בן ברוך).

בשנות ה־30, התבהרה עבור הפליטים התמונה אודות הנעשה בארץ ישראל בזכות קשרי מכתבים עם קרוביהם ועם המוסדות הציוניים. בשנות ה־40, הטיפול בפליטים התמסד. הנהגת הישוב היהודי  בארץ ישראל הייתה מעורבת, הג'וינט היה מעורב באופן ישיר והקשר עם משפחות ועם המוסדות היה חזק ורציף.

בשנים 1962-1951 עלו עוד כ־1,300 יהודים. לאחר ההפיכה בתימן בשנת 1962, נאסר על היהודים לצאת מתימן. אולם במבצעים חשאיים, הוברחו עשרות בודדות של יהודים לארץ ישראל עד סוף שנות ה־60. אחרי מלחמת ששת הימים המלוכנים (תומכי השלטון המלוכני שלפני ההפיכה) בתמיכת סעודיה מתקרבים מצפון, הבירה צנעא במצב של אנרכיה. מדינת ישראל הייתה מעורבת בקרבות ומטוסי צה"ל העבירו נשק לכוחות המלוכנים בצפון תימן, כמו כן הפעילה סוכנים בשטח הקרבות. בשנות ה־80, הקשרים עם שארית הפליטה נשמרו בחשאיות תוך סיכון חיים, והיו כעין רקע לעליות במבצעים גלויים וסודיים בשנות ה־90 של המאה הקודמת.

המכתבים נשלחו לקרובים, בהם הם מגוללים את הקורות אותם בדרך ובמחנות הפליטים בתחינה לקבלת סיוע. המכתבים הם הצצה למסע העלייה המפרך והמייגע שעברו יהודי תימן טרם הקמת המדינה ולאחר הקמתה, מכאן חשיבותם. במכתבים משתקפת אמונתם החזקה בקב"ה, אהבתם לארץ ישראל ולעם ישראל, ערגתם וכמיהתם לגאולת ישראל והתגשמות חזון נביאי ישראל. התקיים בהם מאמר הנביא: "אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיה מג, ו).

גליה פרחי ארכיונאית ואוצרת התערוכה

שי נגר חוקר, מתרגם ומבאר

גרשון בן יעקב כהן חוקר רקע היסטורי

פתיחת התערוכה: 12.3.25