עולם שאיננו עוד – תצלומי הקהילות היהודיות האחרונות בתימן
אוצרת: אסתר מוצ'בסקי-שנפר
הציירת, המשוררת והצלמת הפריזאית, מרים טנג'י, נסעה לתימן, שלוש פעמים בשנים: 1983, 1984 ו־1986. נסיעותיה היו בהשראת הדיווחים המרהיבים של צלמים צרפתים אשר בקרו בתימן. מרים טנג'י ביקרה בשלוש קהילות יהודיות בתימן: בכפר בית־סינאן, באזור אַרְחַבּ שבמחוז צנעא, ובשני כפרים בצפון תימן סמוך לגבול עם סעודיה - אל־חג'ר שליד חֵידַאן, וכן ואדי אַמלַאח, מזרחית לצַעְדַה. רוב יהודי תימן, קרוב לחמישים אלף, עזבו את תימן במסגרת עליית "על כנפי נשרים" (1949 - 1950) אך לא כולם. מאחור נותרו כמה מאות יהודים בקהילות קטנות כמו אלה המוצגות בתמונות התערוכה. אלה עזבו את תימן בשנים 1991-92 ועמם עזבו את תימן, המסורות היהודיות מקדמת דנא.
התצלומים של מרים טנג'י הם אפוא בעלי חשיבות רבה, הם מציגים קהילות יהודיות שנעלמו ודרך חיים שאינה עוד. התצלומים ממחישים כיצד היהודים שם הצליחו לשמור ולחיות על פי מסורות היהודיות מזה אלפי שנים. כך למשל, לימוד הקריאה בעברית ובכתבי הקודש בקרב ילדים בגיל צעיר מאוד, כמו כן שמירה קפדנית על כללי השחיטה היהודיים. יהודים זוהו בעיקר לפי הפאות שלהם הנקראים בעברית תימנית "סימונים" (סימָנים) ונראים בכל התצלומים. השארת הפאות נכפתה עליהם על ידי השלטונות, על מנת להבדילם מיתר האוכלוסייה, אך בה בעת גם מרצונם לפי הציווי ההלכתי. כמו כן, בתצלומים אנו רואים את היהודים לבושים על פי קוד לבוש ייחודי להם, השונה ממלבושם של שכניהם המוסלמים. מעמדם של היהודים בתימן הוא מעמד בני חסות (ד'ימי) - אזרחים סוג ב' המוגנים בחוק. לכן לא הורשו היהודים לשאת את הגַ'מבִּיַה - הפגיון, שלובש על חגורתו כל מוסלמי בתימן. כלומר, זאת עוד אפשרות לזהות את היהודים. זאת ועוד, מהתצלומים ניתן ללמוד אודות משלח ידם של היהודים, כמו צורפות, בורסקאות, ייצור סלים וכדו'. ניתן גם להבחין ביחסי הידידות שבין היהודים למוסלמים, כולל השייח'ים המקומיים.
התצלומים מאפשרים הצצה לצורת חיים שונה מאוד, מאלה שאנו מורגלים בהם היום. מהם עולה אווירה של אורח חיים קדום - הצורף עדיין עובד על הרצפה, החדרים נעדרים מתאורת חשמל ומוארים רק בקרני האור החודרות מבעד לחלונות הקטנים. חיים שבהם התנועה ממקום למקום היא בעיקר רגלית, כמו כן, ניבֶּטת מהם הרמוניה של חיי משפחה במרחבים מצומצמים, ללא חדירת העולם החיצון.
פתיחה: 24.1.23